קייטנת אבא // דניאל יהל

(זמן קריאה – 5 דק')

הי כולם, אני דניאל יהל, ואלו 783 מילים על הקייטנה של אבא – אני והילדים – חודשיים בקיץ בבית מחזור #6.

אני מורה בתיכון בבת ים. בשש השנים האחרונות אני מנצל את החופשות מבית הספר כדי להיות עם הילדים שלנו. לי ולסיון אשתי, יש שני בנים, זהר ואוריה, בני 7.5 ו 6. כל שנה שעוברת, הנוסחא לבילוי הזמן משתפרת. בשנה שעברה בנינו רפסודה, עשינו הדפסי רשת ביתיים, היינו בסיור בבית חולים, שתלנו גינה בבית, עבדנו בנגרייה, היינו בהפגנה למען זוגיות להטבית, למדנו על מאבקים חברתיים, עבדנו בסטודיו לקרמיקה של סבתא ועוד.
לקראת החופש הגדול הקרוב, ריכזתי כמה דברים שעוזרים לי לנהל מערך שכזה. אולי זה יעזור לכם להעביר חופש גדול קצת אחר גם אצלכם.

1. אנחנו בוחרים מטרה אחת גדולה. היא כוכב הצפון שלנו. הדבר שדרכו הכל מתנקז. בדרך כלל אני בוחר את המטרה, ומשתף בה את הילדים. היו לנו כבר מטרות כגון: "הנגרייה", "מי חזק יותר, דוד או גוליית?" והשנה הנושא הוא "הקשר בין זהר לאוריה". אחרי שסיפרתי השנה לילדים במה אני רוצה שנתמקד, שאלתי אותם: "נראה לכם שאחים יכולים לא לריב אף פעם?".

2. בגדול, יש לנו סדר יום קבוע שמהווה בשבילנו מסגרת כללית ברורה.

עד 8:00 מתארגנים כל אחד לעצמו. כשמתחילים צריכים להיות אחרי צחצוח שיניים, ארוחת בוקר קטנה ולבושים. מותר לראות רק תכנית טלוויזיה אחת.

8:00-9:00 שיעור קבוע בנגרייה (יש לנו חדר אחד בבית שהוסב לנגרייה). בנגרייה בונים פרויקטים ולומדים פתרון בעיות עצמאית.

9:00-9:45 ארוחת בוקר מזינה

10:00-11:30 יורדים לגינת שעשועים לשעתיים בערך של פעילות גופנית. מונחית או לא (קפיצה בחבל, מסלול מכשולים, מלחמת מים, כדורגל, סטנגה, שלוש מקלות). לפני שלוש שנים שמנו לעצמנו מטרה להתמסר 100 פעם רצוף. בקיץ שעבר הצלחנו 180. הקיץ ננסה להגיע לאלף.

12:00-14:00 מכינים ביחד ארוחת צהריים, אוכלים ומסדרים.

14:00-16:00 זמן חופשי. אני בחדר והילדים צריכים להסתדר לבד. לכל אחד מותר לעשות מה שבא לו.

מ16:00 אנחנו בנוהל יום רגיל. כאילו חזרנו כרגע מהמסגרות.

הולכים לישון מתי שרוצים (עד ה20.8)

בתוך הלו"ז הזה אנחנו משלבים ים, תרבות, חברים, טיולים ואטרקציות אחרות (לא יותר מדי, כי אני אוהב להיות בבית. משתדלים כמה שיותר לנסוע באוטובוסים).

3. במהלך הקיטנה אני משלב פרוייקטים שמלווים אותנו – "פעילויות מדף". זה ייתן לנו עוד מסגרת של פעילויות שנוכל להיכנס ולצאת מהן לסירוגין.

א. פרויקט לימונדה = דוכן שהילדים מוכרים בו משהו בגינה. קניתי להם 300 מדבקות ללפטופ, ממש מגניבות ב 40 ש"ח. אנחנו נתכוון לעשות על זה 500 שקל. בהצלחה לנו ללמוד על עסקים.
ב. נעצב משחק מחשב בתוכנה PICO -8.
ג. נרחיב את ההתנסות בהדפסי רשת – כדי לייצר חולצות לקבוצת כדורגל שזהר מקים.
ד. וכמובן – חייבים הקיץ ללמוד לרכוב על אופניים ולשפר את השחייה….

לרעיונות ופעילויות נוספות, מוזמנים לעקוב אחרינו בפינטרסט (קרדיט לעינב מורגנשטרן גיסתי).

4. שהיה ממושכת ביחד. זה קצת פילוסופי אבל זרמו איתי.

מרינה אברמוביץ', כוהנת הפרפורמנס הגדולה, מתמחה במופעי משך מול קהל. מה זה מופעי משך? היא מבצעת פעולה רפטטיבית בחלל אמנותי לאורך מספר שעות, ימים או חודשים, והקהל מוזמן לצפות בה. אברמוביץ' מספרת על מהלכים בני 6 שעות ועל הטרנספורמציה הגופנית שמתרחשת: "בשעה הראשונה אתה באופוריה. השנעה השנייה והשלישית הן שעות של התמודדות עם כאבים ומשברים. בשעה הרביעית, הסבל מגיע לשיאו, ואתה רוצה להישבר. בשעות החמישית והשישית, אתה נישא כבר על כנפיים רוחניות שלוקוחות אותך להרגיש כאילו אתה בגוף אחר".

אני מסתכל על חופשת הקיץ הארוכה בת שישים הימים בצורה דומה. בתחילת החופש, לוקח לנו לפחות שבוע להשיל מעלינו את תלאות השנה שחלפה. אנחנו עדיין משמרים דינמיקות של שגרה. אני קורא לזה "למלא את הכוס". זה שבוע בו אני מקדיש תשומת לב מיוחדת במיוחד לילדים. מקשיב לכל משפט שהם אומרים, נענה בחיוב לכל בקשה. זה עוזר להם לחזור לעצמם מהיום יום המצומק שבית הספר דוחס אותם לתוכו.

אחר כך, עוד שבוע וקצת, מתחילים להבין ולהרגיש את החופש. מאמצע יולי בערך עד ה 25.8 אנחנו בתקופה שאני קורא לה החופש העמוק. יש עוד כל כך הרבה זמן עד שהוא ייגמר. הגוף כבר התרגל. הנפש נרגעה. התרככנו. אפשר להתחיל להעמיק עוד ועוד אל תוך עצמנו, הקשר שלנו, ההנאה, הכיף.

5. התבוננות וכתיבת יומן. אני מרבה להתבונן בהם. להבין מה הם עושים ומדוע. לבדוק איתם. אני כותב על זה יומן. ובסוף החופש אנחנו לוקחים את כל התמונות שצילמנו, ביחד עם היומן ורשמים נוספים ומכינים חוברת שמתעדת את כל מה שעשינו.

6. דבר אחרון. אני שם את הטלפון במקום ממש רחוק ממני, ומגדיר במהלך היום זמן קבוע ולא ארוך להתעדכן.

למרות שזאת אולי ניראית "נוסחה מנצחת", בכל שנה מחדש אני נזכר שהם גדלו בשנה.
אולי השנה כבר המתכונת הזאת לא תתאים להם בכלל? אולי פתאום הם רק ירצו לראות טלוויזיה? אולי השנה, הם רק ירצו שיבואו חברים כל יום…? אני מכין את עצמי גם לאפשרויות האלה, ומזכיר לעצמי שהדבר הכי חשוב הוא פשוט להיות איתם ולראות לאן כל זה יתפתח, תוך כדי שאני משתף בדעתי, שואל לדעתם, ואנחנו מדברים על זה.
אם עשיתם דברים דומים ויש לכם רעיונות נוספים – אשמח אם תכתבו לי בתגובות.
חופשה נעימה:)

פוסטים נוספים שיכולים לעניין

תגובה אחת

  1. וואי מעולה. תודה רבה על השיתוף.
    קראתי גם את הטיוטה שרשמת לעצמך וביחד זה מתכון לחווית חופש מהנה ומלמד יותר.
    אני עובד ורוב שעות הפעילות הן בעיקר אחהצ, אבל עדיין נותן רעיונות.
    אשמח אם תוכל לפרט יותר את ההסתכלות כהורה, איך לנהל ולהתנהל ביחסים ביניהם, בהתמודדות של ילד עם אתגרים וקשיים, לימוד מיומנויות חדשות
    וגם קצת תמונות שלכם מהחוויות, גם משנים קודמות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *