רשיון לסמארטפון חלק א' – שלב התאוריה

6 דקות קריאה.

לפני שנהג "עולה על ההגה", יש תהליך הכנה שלם שהוא צריך לעשות. הוא לומד מינימום של שיעורים עם מורה מקצועי, עובר מבחן תיאורטי, עובר מבחן מעשי, נכשל, ניגש שוב, (במקרה שלי אפילו שוב, ושוב). רק אחרי שהוא עובר את המבחן, הוא מקבל אישור לנהוג ליד מבוגר תקופה מסויימת. רק אחרי תהליך שנמשך לעיתים אפילו שנה שלמה – הוא זוכה לקבל הגה ביידים לבד.

למה צריך את כל התהליך הסיזיפי הזה? לכולנו זה ברור. רכב הוא כלי מסוכן מאד, שמי שנוהג בו בלי מיומנות והבנה של כל הכללים והחוקים, עלול לעשות שגיאות שבמקרה הטוב יפגעו ברכב, ובמקרה הרע יעלו בחיי אדם.

ומה עם סמארטפון?

השבוע פנתה אלינו קבוצת הורים מודאגים מתל אביב, שהילדה האחרונה בכיתה ג' קיבלה טלפון סלולרי חכם.

ממה הם חוששים בעצם? הם חוששים (ובצדק), שהילדים שלהם עוד לא מספיק בשלים ומוכנים "לנהוג" בבטחה עם המכשיר הזה, וכבר נוהגים בו ב200 קמ"ש בוואטספ, באפליקציות, יוטיוב ומשחקים. שלא תתבלבלו, הגישה שלי היא לגמרי בעד אימוץ של כלי העולם החדש, ואני יודעת שהעולם הוירטואלי ברשת הוא מדהים שמאפשר תקשורת, עצמאות, שייכות, למידה – אבל, בדיוק כמו בנהיגה עם רכב, גם שימוש לא מיומן בסמארטפון עלול להיות די קטלני אם לא משתמשים בו כראוי.

אז החלטתי לשתף בתפיסה שלי לגבי תהליך ההכנה לקראת "נהיגה עצמאית" בסמארטפון. את התפיסה הזאת גיבשתי בשנים האחרונות, מתוך חומרים ומאמרים שקראתי, התנסויות מוצלחות של הורים ואנשי חינוך, וכמובן מנסיוני האישי. לכל אחד האפשרות לאמץ את ההמלצות, רק חלק מהן או להתעלם לגמרי אם זה לא רלוונטי עבורכם.

אז מה יכלול תהליך הוצאת "רשיון לסמארטפון" משלי? בגדול, שלושה שלבים – השלב התאורטי, שלב הנהג המלווה והשלב המעשי.

השלב התאורטי

התאוריה מתחילה, אם נרצה או לא נרצה, ברגע שהתינוק מגיח לעולם, והדבר הראשון שההורים עושים איתו הוא: "סלפי". הרצון שלנו לתעד כל רגע מהחיים ולנצור אותו, להפיץ אותו, ולשתף ברשתות החברתיות, הוא חלק מהעולם החדש.  הסמארטפון שלנו נוכח בחיינו בכל רגע.

בתמונה: הסלפי הראשון של בארי קרן עם אבא, ליאור.

הילדים לומדים ומחקים אותנו, בדיוק כמו שהם לומדים מאיתנו את רזי הנהיגה ברכב מהרגע שהם יושבים על בוסטר ואנחנו מקפידים שיחגרו חגורת בטיחות, ומשתדלים להוות דוגמא לנהיגה בטוחה כדי שילמדו איך לעשות את זה נכון, גם כאן זה לא מספיק "לדבר על", אם רוצים ממש להשפיע, חייבים "לעשות את".

רגע לפני "הגיל שבו אפשר להתחיל" 

לא אכנס כאן לדיון המעייף של מתי זה הגיל להתחיל, כי זו החלטה אישית של כל הורה, נדבר עם הילדים ונשאל אותם מה עלולים להיות האתגרים שלהם כשיקבלו את המכשיר.

במילים שלהם זה יישמע בערך כך: אתם מכירים ילדים שנפגעו או התחרטו על משהו שהם עשו עם הטלפון שלהם? השיחה הזאת יכולה ללכת לכל מני כיוונים. הילד יכול לשתף שאח של חבר שלו הפיל את הטלפון שהוא נשבר (הזדמנות לדבר על אחריות), על ילד מסדרת טלוויזיה שהעלה תמונה שהופצה ברשת (הזדמנות לדבר על פרטיות), על חברה שעשו עליה חרם ונידו אותה מקבוצה מסויימת (הזדמנות לדבר על חברות) ועוד סיפורים והזדמנויות לדבר על מינונים, דימוי עצמי, שפה ותקשורת ועוד.

השורה התחתונה של כל אלה היא שהמוכנות לקבלת טלפון סלולרי מותנית בהבנה והפנמה של הילדים שלנו לגבי האתגרים שהוא מציב בפנינו, ושלא הכל זה כייף, צילצולים ואימוג'ים מחייכים.

איך אני מסביר לילד את כל מה שאני יודע?

יש הורים שנוטים להשתמש במתן הסלולרי כתנאי לכל מני דברים אחרים. הם מבינים שזהו מוצר נכסף שהילד מוכן לעשות הרבה למענו ולכן משתמשים בו כקלף מיקוח לכל מני התנהגויות שרוצים להשיג מהילד. אם לא תכינו שיעורי בית, לא תסדרו את החדר, לא תתנהגו יפה עם האחים שלכם, לא תאכלו ארוחת ערב – לא תקבלו סמאטפון. אני מבינה שלעיתים התחושה היא שאין ברירה אחרת, אבל יש לי חדשות בשבילכם – זה לא ממש עובד לטווח רחוק.

ארבעת התחומים שהכי מפחידים אותנו בשימוש לא נכון בסמארטפון הם: התמכרות, פרטיות, סוגיות חברתיות וחשיפה לתכנים לא הולמים.

רוצים ממש להצליח? ספרו להם בדיוק מה החששות שלכם. נסו להכניס את הילדים לנעליים שלכם. ספרו להם איפה אתם מתקשים עם המכשיר. אל תסתפקו בשיחה תיאורטית בלבד, תנו להם שמות אמיתיים של אנשים שחופרים לכם בוואטספ, תכנים שנחשפתם אליהם בקבוצות והיו בשבילכם קצת יותר מדי בוטים, אלימים, מיניים. ספרו על טעויות שעשיתם, הודעות שהצטערתם ששלחתם, על אפליקציות ששואבות לכם את הזמן, ועל הרגעים שממש רציתם לבלות איתם, אבל בגלל שקיבלתם בדיוק טלפון דחוף, כל אחר הצהריים הלך לכם.

דרך נוספת שמציעה יעל קורנבליט, חברת הקהילה שלנו בפייסבוק היא סימולציות וירטואליות. חשבו יחד על סיטואציות מהחיים, איך עונים במצבים שונים, מה האחר עשוי לקרוא את מה שכתבתי כשאין הבעות פנים או אינטונציה, ומה יכולות להיות ההשלכות של תגובה או אי תגובה בכל מקרה. אפשר ממש להדגים איך זה נראה מתוך שיחות שלכם בוואטספ.

השיחה לא תהיה חד פעמית, ובטח שלא מול הדלפק בחברת הסלולר כשהילד כבר מזיל ריר על המכשיר שעומד לנגד עיניו, אלא זמן מה לפני. ותוך כדי וגם אחרי.

שלב "מתן הרשיון"

אז החלטנו שהגיע הרגע. אני ממליצה, לנסח הסכם משותף עם הילד, רבות דובר בנושא ניסוח ההסכם, אבל אני חושבת שהדבר המרכזי הוא שהוא חלק מתהליך ולא סתם נוחת משום מקום. הוא צריך להכיל את הנושאים ששוחחתם עליהם בעבר.

יתכן שתצטרכו לעשות כאן משא ומתן. יהיו דברים שהם ברמת יהרג ובל יעבור מבחינתכם, ויהיו דברים שהם יתעקשו עליהם. אבל כל עוד מתקיים דיון – אנחנו כבר בדרך הנכונה. הילדים יבינו עוד לפני שקיבלו את המכשיר, מהם הדברים שמהם אתם חוששים. הם יבינו שיש כאן פוטנציאל סכנה ויבינו בדיוק מה הוא ולא שאתם פשוט שונאים את המכשיר עצמו.

אני אוהבת את הגרסה האישית של כל משפחה, אבל למי שאין זמן או פנאי, ממליצה להעזר בנוסח שפותח ע"י איגוד האינטרנט הישראלי, קבוצת המדיה הופ! וHOT .

מוזמנים לקבל השראה מהמסמך ההיסטורי שלנו שנחתם בדיוק לפני שנתיים כשתמר, בכורתי עלתה לכיתה ד' וקיבלה טלפון חכם. עד היום, שנתיים אחרי, הכללים עדיין בתוקף!

את הטקסט עצמו תמצאו כאן.

בפוסט הבא, נעבור לשלב המעשי. בנתיים, להורים המודאגים ברחבי הארץ, אזכיר שכולנו מבינים וחווים את הסכנות הטמונות בשימוש לא נכון בסמארטפון.

הגיל הממוצע שבו ילד מקבל מכשיר סלולרי חכם לידו בישראל הוא גיל 9, ואני מקווה שמי שקורא את השורות האלה גם מבין שהמכשירים האלה הם כאן להשאר, לא ניתן להתעלם מקיומם, להלחם בשימוש בהם ולטמון את הראש בחול. מאידך גם לא נרצה להסתובב בעולם מלאי רגשות אשמה על כך שהילד חשוף לכל סכנות העולם מבלי שציידנו אותו בכל הכלים באפשריים להתמודד איתם. אז בדיוק כמו שלפני שאוחזים בהגה ויוצאים מקומות מופלאים, עושים את כל הלמידה וההכנות האפשריות – אפשר ורצוי גם כאן.

טיפ אננסי: לכל מי שקורא את זה ואומר לעצמו – שיט! הילד שלי כבר הבעלים הגאה של סמארטפון ולא עשיתי איתו אף אחד מהדברים האלה לפני – אל דאגה! החדשות הטובות הן, שבכל שלב אפשר ליישם את הכלים המוצעים כאן, ונשמח גם לסייע באופן אישי וקבוצתי למי שצריך רעיונות נוספים כאן.

רוצים לשמוע איך נראה שלב "הנהג המלווה" בתהליך? כנסו לכאן

פוסטים נוספים שיכולים לעניין

5 תגובות

  1. מעשיר ומועיל מאוד!
    וגם נראה מאתגר להמשיך ולשמור על ההסכם לאורך זמן.
    תודה רבה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *