הורים בשירות הפורנוגרפיה

פורנוגרפיה הוא הנושא החם ביותר (תרתי משמע) ברשימת הנושאים שאינם נמצאים בסדר היום החינוכי של אף אחד.

טוב, לא ממש אף אחד. יש כמה אירגונים שעושים לא מעט בפיתוח תוכן, מוצרים מניעתיים, רגולציות וכדומה. עדיין, מספר הילדים שמכורים לפורנו הוא מספר מזעזע. אם נתקלתם בעניין אצלכם בבית, אתם יכולים לנשום לרווחה ולהרגיש נורמלים כי הנושא מדובר מדי יום בחדרי החדרים של מנחי ההורים ויועצות בית הספר.

נחשפתי לפורנו בפעם הראשונה כשהייתי בכיתה ז'.

לחברים הבנים שלי היה מנהג שחזרו עליו מדי כמה שבועות. הם היו הולכים לחנות סרטי הוידאו בקצה השכונה ושוכרים סרטי פורנו בקלטות שחורות גדולות, שמכניסים למכשיר הוידאו וצופים כל החבר'ה. מתרגשים, צוחקים ומאוננים ביחד. אירוע די דוחה שאני מניחה שלא מפתיע אף אחד מהקוראים פה. פעם אחת נקלעתי למפגש כזה, וכך נגמר הרומן שלי עם פורנו.

היום הסיפור קצת שונה. לפי שלומית הברון וסנדי בשרטי, מייסדות המיזם "מידע אמין על מין", ילדים בישראל נחשפים לפורנו כבר בגיל 6 ותיכף תיפול לכם הלסת – לא ניתן באמת למנוע את זה. ילדים בכיתה א' עם הסמרטפון הנוצץ שלהם או של חברים שלהם, מגיעים בקלות מפחידה לכל מיני סוגים של פורנוגרפיה. זה יכול להתחיל בטעות, בחיפוש תמים על מחשב או שאח גדול, או חבר מהכיתה או שכן הראה לו.

המפגש הראשוני עם פורנוגרפיה מלווה בשלל תחושות. ריגוש, מבוכה, פחד, גועל, צחוק, ובעיקר סקרנות…. ואז, כמו כל דבר מסקרן, ממשיכים לחקור את העניין. למה ממשיכים? כי הריגוש הזה ממכר. זה אותו ריגוש שמרגישים כשעושים משהו "אסור" כמו לגנוב ממתק מהארון של אמא כשהיא לא שמה לב, ואז לראות ששום דבר נורא לא קרה, והממתק היה דווקא די טעים, אז למה לא לאכול עוד קצת?

יש לצפייה בפורנוגרפיה השלכות על כל תחומי החיים. זה ישפיע על האופן שבו ילדים יתקשרו עם בני המין השני, על האינטימיות שהם ייצרו במערכות היחסים שלהם כבגירים, על היכולת שלהם ליצור תקשורת בינאישית, על הבטחון והדימוי העצמי לגבי המיניות שלהם. בואו נודה על האמת – לאף אחד אין כזה גדול, ואף סצינת סקס בחיים לא נראית כמו בסרטים.

לא צריך להיות מכור לפורנו כדי לדעת את זה. מה שכן צריך, הוא מבוגר משמעותי ליידך, שילווה את ההתפתחות המינית שלך ושלא מפחד לדבר איתך על הדברים האלה, ולגלות לך כמה דברים שלא ידעת.

שרון צ'רקסקי, מנכלית אירגון "דלת פתוחה", טוענת שפורנוגרפיה זה מושג הרבה יותר רחב מהאסוציאציה הראשונית שלנו של "סרט כחול". ההגדרה המילונית של  פורנוגרפיה היא: "ייצוגים מיניים מפורשים אשר נועדו למטרות גירוי מיני". אם כך אנחנו בבעיה. כי לפי הגדרה זאת, כל פוסטר של חברת מזון, שמציגה גבר הורס בפוזה שאיננה קיימת במציאות לצד רוטב לסלט הוא למעשה פורנו.

תעשיית הפרסום מגלגלת מיליארדים על הריגוש הזה שילד מרגיש כשהוא רואה שפתיים בשרניות עם אודם אדום לצד המבורגר, וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על עולם האופנה.

אבל גם כאן יש חדשות טובות. מחקרים חדשים מראים שגם המגמה הרווחת של "סקס מוכר יותר" הולכת ופוחתת בשנים האחרונות, והצרכנים מתחילים לבקש קמפיינים הרבה יותר חברתיים, מתוחכמים, עם מסרים בעלי ערך גדול יותר מאשר איבר המין הפוטנציאלי שלהם כשהם צופים במודעה.

פרסומות גלויות וסמויות משפיעות על האופן שבו אנחנו חווים את העולם ולכן קשה קצת לנתק בין עולם התקשורת לעולם החינוך. אבל ממשלת ישראל מכניסה לתסבוכת בין חינוך ופרסום עוד גורם למשחק ואומרת – הפורנוגרפיה היא באחריות משרד התקשורת.

עצרו הכל – יש פתרון לבעיה – "חוק הפורנו" בדרך…

בימים אלה, יושבת על סדר היום הצעת חוק של לא מעט חברי כנסת, "חוק הפורנו" (לא פחות). הצעת החוק מבקשת לטפל, לכאורה, בבעיה האמיתית של חשיפת קטינים לתכנים מיניים ופוגעניים, אבל למעשה מטילות צנזורה על האינטרנט.

במסגרת החוק (הנוראי, אם יורשה לי), יחוייבו ספקי האינטרנט להפוך את חובת סינון התכנים לברירת מחדל כך שכל התכנים שעניינם יחסי מין, אלימות או הימורים ייחסמו בפני משתמשי האינטרנט בישראל כברירת מחדל.

כאן נכנסות לתמונה ספקיות התקשורת בישראל. יש לא מעט אנשים בישראל, שחושבים שאם ילד נכנס לאינטרנט, וכותב: "ציצים גדולים" מיוזמתו, צריך להיות כלי אינטרנטי משוכלל שיקפוץ מתוך הסמארטפון ו/או המחשב שלו ויסביר לו כמה שפורנוגרפיה זה לא יפה. ומי אחראי לפתח את הכלים האלה? חברות התקשורת. מדהים.

אבל יודעים מה עוד יותר מדהים? שהכלים האלה קיימים!

לחברות כמו גוגל ובזק בינלאומי יש המון פתרונות ומוצרים שיכולים לסייע בסינון תכנים פוגעניים, גלישה בטוחה וכדומה. הרגולציה מחייבת את החברות האלה לפתח עוד ועוד מוצרים וגם להוציא הון עתק על העלאת המודעות לצורך בגלישה בטוחה. נפלא, לכאורה אפשר לנשום לרווחה. מעתה, כולנו מוגנים ברשת… ברור לכם שאני צינית. החברות מדווחות שהורים לא משתמשים במוצרים האלה. אחוזי השימוש נמוכים מאד.

הייתי רוצה להניח שהסיבה לכך שהורים לא ששים להשתמש במוצרים שנועדו להגן על ילדיהם טמונה באמונה שלחסום את המכשירים שלהם זה לא פתרון אמיתי, ושיש לפתח בקרב ילדים יכולות אישיות, ערכים ברורים ויכולות שיאפשרו להם לסנן את התכנים בכוחות עצמם או בליווי חינוכי והורי. אבל זו לא התשובה. האמת היא, שהרבה יותר קל להורים לדרוש ממערכת החינוך לטפל בעניינים האלה עבורם.

כשזה מגיע לפורנוגרפיה, רוב ההורים חסרי אונים. יש כאלה שמראש מצפים שאחרים יחנכו את הילדים שלהם ולא חושבים שזה מתפקידם ההורי. יש את האדישים, שעסוקים מדי בלגלוש בעצמם ולא מבינים שמתחת לאפם גדל דור שזקוק להנחייה ועזרה. יש הורים שזה מביך אותם, שלא יודעים איך לגשת לנושא. ההורים שלהם לא דיברו איתם, והם מרגישים שיצאו נורמאליים אז כנראה שזה קורה באופן טבעי ולא צריך לדבר על כל דבר. יש כאלה, שחוו בעצמם טראומות מיניות ומפחדים לדבר על זה עם הילדים. הכי גרועים הם אלה, ש"מפחדים להכניס לילדים רעיונות לראש". להם רק אומר, שהילדים לא צריכים אותנו כדי שיכנסו להם רעיונות לראש…

המציאות היא שהנושא הזה, ה"מלוכלך" והרגיש, איננו תחום חובה במערכת החינוך. זה תחום שנתון לחסדיו הנאורים של כל מנהל ביה"ס. הרבה יותר קל לחוקק חוק שעושה צנזורה על כל האינטרנט מאשר לנסות לפצח את הנושא הרגיש הזה במדינת ישראל.

לכן טענתי בתחילת דברי, שפורנוגרפיה היא הנושא החם ביותר (תרתי משמע) ברשימת הנושאים שאינם נמצאים בסדר היום החינוכי של אף אחד.

אבל לא בא לי לסיים את דברי בכזאת פסימיות. כי יש פתרון. הפתרון לא מגיע במטה של קסם, לא ברגולציה, ולא בהעברת אחריות לאחרים. וכמו הרבה תחומים בהורות, הוא דורש אקטיביות.

נכתבו המון מילים על הנושא ואכניס כאן קישורים בתחתית העמוד כדי שתוכלו לקרוא. אם קראתם את השורות האלה, ואתם עדיין חשים מובכים, אבודים ולא יודעים איך לשוחח עם הילדים שלכם על מין, מיניות ופורנוגרפיה – צרו קשר עם מנחה הורים. אני ממליצה במיוחד על קהילת מנחי ההורים ברשות רותי לבנת וליאת גל, שמצעידות את עולם הנחיית ההורים קדימה, ומבינות שהעולם השתנה, ושכולנו צריכים להתקדם יחד איתו, גם בהורות. אף אחד לא יעשה את זה עבורנו.

טיפ אננסי:

* שיחות מהסוג הזה לא חייבות להיות ארוכות ו"חופרות". מספיק שרואים סצנת נשיקה בטלוויזיה, אפשר לומר משהו כמו: אתם יודעים כמה זמן בטח לקח להם לצלם את הסצינה הזאת? אנשים לא באמת מתנשקים ככה במציאות… גם כשנוסעים ברכב ורואים מודעה עם דוגמנית בפוזה – אפשר לזרוק הערה על זה שזה מוזר שמציגים אותה ככה, כי בנות לא באמת עומדות ככה אף פעם.

* כשילד או ילדה מחליטים לשתף אתכם שנחשפו/ראו/שמעו משהו שקשור במין ומיניות – נשמו עמוק. תנו להם הרגשה שאתם יכולה להכיל כל מידע שהוא מספר לכם ולא לתת לו הרגשה שהוא לא בסדר. זה ממש ממש נורמלי. אם תסבירו לו שמשהו לא בסדר בהתנהגות הזאת, זה לא ימנע אותה. זה רק ירחיק אותה מכם. הם כנראה לא יספרו לכם מה ראו בפעם הבאה. התקשורת על פורנוגרפיה חשובה. אם לא נדבר עליה באופן חופשי, אנחנו משדרים שסקס זה טאבו. כשסקס, שנעשה מאהבה, יכול להיות לא רע בכלל…  והמפגש הקטן עם הילד הוא הזדמנות פז להזכיר את זה.

על פורנוגרפיה באתר "מידע אמין על מין"

על פורנוגרפיה באתר של "דלת פתוחה"

על חוק הפורנו באיגוד האינטרנט הישראלי

תכנית הסינון לילדים של בזק בינלאומי

מרכז הבטיחות בגלישה של google

לאתר קהילת מנחי הורים

פוסטים נוספים שיכולים לעניין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *