אני בעד כל סוגי הילדים

(זמן קריאה – 5 דק')

כילדה קטנה אני זוכרת שבקריאת ההגדה, כשהגענו לחלק של ארבעת הבנים עלו בראשי כל מני שאלות. לא הבנתי למה צריך לתייג ילדים ולהגיד עליהם שהם רשעים, או חכמים, או תמימים… היום ממרום גילי ה"מופלג", אני מבינה שזו לא הכוונה ממש מאחורי הטקסט, אבל מודעת לכך שזו עלולה להיות פרשנות של אנשים מסוימים.

אז רגע לפני הסדר, רציתי לשתף אתכם במחשבותיי על החלק הזה בהגדה ועל הקשר בין פרשנות ומציאות.

"כנגד 4 בנים דיברה התורה – אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול" ואז מתחילים להתבדח ומצביעים על מישהו וצוחקים שהוא "הרשע" וההוא שהוא "התם", מישהו מבקש להיות זה שלא יודע לשאול ולכולם כמובן ברור מי החכם.

תחום העיסוק שבחרתי והמיומנות שאני מנסה לתרגל בכל תחום – מיומנות הלא לדעת ולשאול עוד ועוד שאלות מביאים אותי להרים שלט גדול, ולקרוא בקול "אני נגד!", או בעצם אני נגד הנגד אז…"אני בעד!".

אני בעד כל סוגי הילדים בעולם. אני לא מתחברת לאמירות גורפות כמו "ילדים זה עם אכזר" ואני יודעת שכל התנהגות של ילד היא לא נגד מישהו אלא בעד עצמו. כשהילד עושה משהו שפוגע בכם תגידו לעצמכם: "זה לא נגדי זה בעדו" ובין רגע התמונה משתנה. אני בעד החכם  והתם (ברור, כולם בעדם),  אני בעד זה שאינו יודע לשאול כי אני יודעת שאפשר ללמוד את זה ולתרגל (תראו אותי) ואין דבר משמח ומספק יותר מלראות ילד מתמודד ולומד. ובייחוד, אני בעד הרשע שיכול להיות שיש לו סיבה טובה להיות כזה, יכול להיות שזו הדרך היחידה שהוא מרגיש שייך לקבוצה ויכול מאד להיות שהוא בכלל לא רשע, מישהו החליט פעם שהוא כזה וזה התיוג שנדבק לו… ואני בעדו גם בגלל שהוא חייב שמישהו יהיה בעדו כדי לקלף את קליפת הרשע ולחשוף את מי שהוא באמת.

אני בעד הזדמנויות ואינסוף אפשרויות. יש מקום לכולם וכל ילד יכול לבחור מה הוא רוצה להיות. הוא יכול להיות גם וגם וגם. הוא יכול להיות במקום אחד חכם ובמקום אחר 'טיפש'. זה כיף גם לא לדעת הכל ולא להבין הכל. אני נגד תיוג ילדים.

אני בעד בנים ובנות.  אני בעד מסורת ומקורות ביהדות ויחד עם זאת אני רוצה שיהיה ברור לכל ילד באשר הוא, שהמגדר שלנו זה לא הדבר היחיד שמגדיר אותנו. ומשום מה, כשחשבתי על פסח ועל הפוסט הזה… ישר קפץ לי העניין המגדרי ולמה מדובר רק על 4 בנים?!

ומשהו קטן בנימה הורית-אישית, יכול להיות שמכל ההגדה דווקא עניין ארבעת הבנים תפס אותי מפני שאנחנו ההורים, לפעמים מרגישים גם קצת כמו אותם בנים: גם חכמים, וגם תמימים ואולי גם רשעים (ועייפים וחסרי סבלנות) ולפעמים גם לא ממש יודעים מה לשאול… ויש לנו קצת יסורי מצפון על חוסר סבלנות, וגאווה קטנה בלב כשאנחנו יודעים להבין או להרגיש מה הילדים שלנו צריכים מאיתנו, ונבוכים וחסרי אונים כשאנחנו לא יודעים איך להתמודד. ואני לגמרי בעד כל הבנים האלה שנמצאים בתוכנו, ההורים.

בכל מקרה, בנים בנות, חכמים רשעים בארץ הקודש ומעבר לים – אני מאחלת לכולם חג אביב שמח.

טיפ אננסי:
* מיומנות שאילת השאלות היא נרכשת והיא שווה ביותר. כדאי להגיע מהמקום הלא יודע, השואל, הבודק ואז מתגלים עולמות חדשים ונפלאים.

* אחד המסרים החשובים שכדאי להעביר לילדים (ולפעמים אנחנו קצת מפספסים…) – החיים הם גם וגם. בכולנו יש הכל מהכל. לפעמים קצת יותר בולט, לפעמים קצת פחות.

* בליל הסדר הקרוב, אפשר לעשות הגרלה בקריאת התפקידים של הבנים. כך יש הזדמנות לכולם להיות כל דבר.

 

פוסטים נוספים שיכולים לעניין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *