אנה פרנק וילדות בשנת 2018 // ענת גרימלנד

או – דברים שלמדתי מנועה שלי, בת 8.5, כשקראה את היומן הגראפי של אנה פרנק

(זמן קריאה – 4 דק')

יום השואה תמיד היה יום עוצמתי עבורי. כנכדה לניצולי שואה, עם אבא שהוא דור שני קלאסי, היום הזה והימים שסביבו, תמיד היו טעונים. בתור ילדה, היה לא פשוט להתמודד עם הנושא הזה. כשהפכתי לאמא, המשמעויות של יום השואה הפכו מורכבות עוד יותר. השאלה איך מתווכים את הנושא הזה לילדיי היתה תמיד נקודה רגישה. התלבטויות אין סופיות: מה לספר, כמה לספר, איך לספר… כל שנה מחדש.

וגם השנה.

רק שהפעם, הפתרון לסוגיה הגיע ממקור לא צפוי. הספר "אנה פרנק – היומן הגראפי" (ארי פולמן ודוד פולנסקי המצויינים, שחתומים גם על הסרט וואלס עם באשיר) פורסם השנה, ונועה שלי (בת 8.5) בקשה לקרוא אותו. עם קצת חששות (בכל זאת, נועה כל כך צעירה, ומדובר בסיפור כל כך מורכב), קניתי לה את הספר. בדיעבד, לא היה מקום לחשוש. נועה לא עזבה את הספר עד שסיימה, והאמת – גם אני. ו… אוריקה. מצאתי איך לתווך השנה את נושא השואה לילדים. באמצעות סיפור רגיש על ילדה רגילה, עם ילדות רגילה, שפתאום נאלצה להתמודד עם מציאות מוטרפת.

היומן הגראפי של אנה פרנק הוא אוצר בלום. הוא הרבה מעבר לסיפור אישי ומרגש. הוא צוהר לעולם הילדות, לחוויות ורגשות של גיל ההתבגרות, והוא בעצם תמונת מראה למחשבות והרגשות הסודיים ביותר של מתבגר(ת), כמו אז – גם היום. אהבות ראשונות, קנאה, שמחה וסקרנות. הרצון לחיות חזק כנראה יותר מהכל.

בעקבות הספר, אני רוצה לחלוק אתכם 5 תובנות שהדהדו בי במהלך הקריאה, בקשר לחינוך והורות בכלל, ותיווך נושא השואה בפרט:

  1. דרך החוויה של אנה למדנו על החוויות של נועה – לבקשתה של נועה, חלק ניכר מהספר היא הקריאה לנו. חוויות הקריאה המשותפת זימנה לנו את האפשרות לשוחח על מה שאנה חוותה. באופן טבעי (ובחלק מהמקרים בשיחה מונחית שלנו), דרך מה שקראנו, נועה שיקפה את מה היא חווה וחושבת על חייה שלה. כיוון שאנה משתפת באופן גלוי וברור את המחשבות והרגשות, המעבר לחיי היומיום אצלנו היה יחסית פשוט ומתבקש.
  2. כמה חשוב לעשות פעילות הורה וילד – חוויות הקריאה אפשרה לנו זמן איכות משותף, ואפשרות לראות מה איכות הקריאה והבנת הנקרא. החוויה המשותפת גם עודדה את הרצון של נועה להאריך את זמן הקריאה, מעבר לכמה דקות חטופות (כפי שקורה לא אחת בספרים אחרים).
  3. תיווך נושא השואה במנות מדודות, דרך סיפור אישי, שמקל על תהליך התיווך – להסביר מה זה שואה זו משימה קשה מאד. אני מאמינה שצריך להתחיל בנקודה מסוימת, ולהתקדם בקצב המתאים לכל ילד – לפי גילו והתפתחותו הרגשית. דרך חיבור לסיפור אישי, שמאפשר להכיר את הנושא ממבט של ילד, פחות מורכב לתווך את הנושא. החיבור הוא בהתאם לגיל הילד, לרצון שלו להשתתף בהבנת הסיפור, ובקצב המתאים לו.
  4. האפשרות ללמוד על דילמות של ילדים ואיך מתמודדים איתן, דרך הסיפור – האפשרות לחשוב ביחד על דילמות אוניברסליות, מה עושים ומה אני הייתי עושה כילד באותו מקרה (למשל – איך מתמודדים עם חוסר סבלנות? ומה עושים כשקשה לחגוג יומולדת בהפקת על חלל? לא חייבים להיכנס לדילמות "שואה". זה אפשר בגיל מאוחר יותר)
  5. על החשיבות שלנו כהורים להבחין בין ילד לאחיו – בספר, אנה מסבירה מה ההבדל בינה לבין אחותה. בספר המקורי, מוקדש לנושא דיון רב. דרך הסיפור של אנה אפשר להבין כמה ההבדל בין אחרים משמעותי, כמה אנחנו כהורים צריכים להיות רגישים להבדל בין כל ילד, ולאפשר לו לצמוח בדרכו שלו. ההשוואה בין הילדים יוצרת קושי עצום, שאנה מתארת במילים שחודרות ללב ומשאירות הרבה חומר למחשבה.

דרך אנה למדתי להכיר בדרך חדשה את עצמי, ואת הילדות של נועה. זה תהליך חשוב, מרתק ומרגש. היו רגעים של קושי, של הבנה כי תהליך ההתבגרות מורכב יותר ממה שרציתי להאמין… אבל יצאתי מלאת מחשבות ורעיונות לגבי המשך תהליך ההתפתחות שלי כאמא, ושלנו כמשפחה.

בתמונה: נועה חותמת בספר המבקרים בבית אנה פרנק באמסטרדם.

וכמה מילים לפני שאסיים. עוד מעט לא יהיו כאן ניצולי שואה, שיספרו מה עבר עליהם "שם". כדי ליצור מציאות אחרת עבורם ועבור הילדים שלנו, שיגדלו לעולם ללא עדים, יחד עם שותפי יזמתי את האקתון נציץ לדורות, שיתקיים בתאריכים 11-10.5.2018. זו הזדמנות, לעשות משהו קצת אחר, וקצת אחרת – לקחת את הצביטה בלב שמרגישים כששומעים על עוד ניצול שואה שעובר ימים קשים, או שמבינים שבקרוב נחיה בעולם בלי עדים וניצולים שהיו שם – ולתרגם אותה לעשייה; הזדמנות לחבר את היכולות האישיות והרצון לעשות טוב, ובהזדמנות ייחודית להשפיע על היומיום של ניצולי שואה, ולפעול למען ההנצחה והחינוך בנושא.

בואו גם אתם לקחת חלק. אני כאן לשאלות. זו הזדמנות לתת. ובעצם בכלל לקבל.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5224187,00.html

כאן נרשמים: https://www.tlvstarters.com/spark

לינק לכתבה בידיעות – https://m.ynet.co.il/Articles/5224187

תודה שקראתם. אשמח לשמוע מה דעתכם.

ענת גרימלנד – יזמת חברתית בתחום החינוך, עורכת דין ואמא של נועה ואיתי.

נועה בורמד – לומדת בכתה ג' בבהי"ס ארן בתל אביב, אוהבת לרקוד, ללמוד ולחשוב מחוץ לקופסה.

פוסטים נוספים שיכולים לעניין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *